פסק-דין בתיק ת"א 42013-12-11

1.         שלושה תיקים מאוחדים ובהם תובענות לפינוי מושכר מדיירים מוגנים על פי חוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972.

רקע עובדתי

2.         חברת הכשרת היישוב בישראל בע"מ (להלן: "התובעת 1") הינה בעלים של חלק מהחלקות 71, 72, 73, 74, 75 בגוש 7073 (להלן: "המקרקעין") והתובעים 2 - 6 הם מי שזכאים להירשם כבעלים על יתרת המקרקעין, מכוח זכייתם במכרז לרכישת זכויות בעלות בקרקע וזכויות בניה הכוללת 6 דיירים מוגנים, אשר פורסם על ידי מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "התובעים").

3.         הנתבעים בשלושת התיקים, הם מי ששכרו ממנהל מקרקעי ישראל, בתאריכים שונים, דירות בבניין ברחוב שד' ירושלים 131 בעיר יפו, הממוקם על חלק משטח המקרקעין בבעלות התובעים, והמתגוררים בהן בדיירות מוגנת, לפי הפירוט הבא:

בתיק 42106-12-11, נתבעו לוי דוד, לוי רחמים ולוי אברהם (להלן: "הנתבעים לוי"), אשר חתמו ביום 18.5.1971 על חוזה לשכירת דירה בת שני חדרים, מטבח וחדר שירותים.

בתיק 42013-12-11, נתבעו סידי מרים וסידי אליעזר (להלן: "הנתבעים סידי"), אשר חתמו ביום 30.6.1961 על חוזה לשכירת דירה בת שני חדרים, מטבח וחדר שירותים.

בתיק 42045-12-11, נתבעו יולזרי דוד, יולזרי שושנה ואבוטבול (יולזרי) חיה (להלן: "הנתבעים יולזרי"), אשר חתמו ביום 3.2.1976 על חוזה לשכירות דירה בת שני חדרים, מטבח וחדר שירותים.

4.         ביום 1.9.201 אישרה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה בעיר תל אביב-יפו, היתר להריסת המבנים הקיימים על המקרקעין ובכללם הנכס שבו מחזיקים הנתבעים כדיירים מוגנים.

טענות הצדדים

טענות התובעים

5.         לטענת התובעים, מתקיימות בענייננו מספר עילות לפינוי הדיירים המוגנים, כאשר העילות זהות ורלבנטיות לכל הנתבעים - משפ' לוי, משפ' סידי ומשפ' יולזרי והן:

(1)        פלישה - הנתבעים פלשו לשטח נוסף בסמוך לדירת המגורים, ללא קבלת היתר ובפלישתם הפרו את סעיף 5(ד) לחוזה השכירות בו התחייבו לא לשנות את המושכר ואת הבניין בו נמצא המושכר. סעיף זה הינו סעיף יסוד בחוזה השכירות ובשל הפרתו מזכה את התובעים בסעד של פינוי מכוח סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), תשל"ב-1972 (להלן: "חוק הגנת הדייר").

(2)        אי תשלום דמי שכירות - הנתבעים נמנעו מלשלם כסדרם את תשלומי השכירות.

(3)        עילת פינוי לפי סעיף 131(10) לחוק הגנת הדייר - התובעים קיבלו היתר בניה להריסת הבניין בו קיימים המושכרים ובכוונתם לבנות בניין אחר ולכן מתקיימת עילת פינוי לפי סעיף 131(10). התובעים נכונים להעמיד לרשות הנתבעים סידור חלוף או פיצוי שווה ערך בנסיבות העניין, בגין הנכס.

טענות הנתבעים

6.         בחוזי השכירות לא מוזכר גודל המושכרים במ"ר ולמרות שבחוזים לא צוינה חצר, הרי שהחצר היא חלק בלתי נפרד מהדירה ובשימוש בלעדי של הנתבעים. החצר מגודרת ומתוחמת במלוא היקפה בידיעתו ובהסכמתו המפורשת או מכללא של הבעלים, כאשר לכל אורך השנים נציגי הבעלים מבקרים בדירה ובחצרותיה, מודדים ובוחנים אותה ומקבלים דמי שכירות בגינה. הבעלים מעולם לא נקטו צעד בנוגע לפלישה הנטענת. עילת הפלישה נטענת רק על מנת לפנות הנתבעים ללא מתן פיצוי, במטרה לבנות בנייני מגורים על המקרקעין. במכרז בו זכו התובעים 2-6 בזכויות במקרקעין הנדונים, נכתב כי הזוכים מודעים לכך שאין בעסקה לפגוע במעמד הדיירים המוגנים בנכס שבמקרקעין. התובעים מנועים מלטעון על הפרת הסכם השכירות או הפרות הוראות חוק הגנת הדייר. בעלי המקרקעין הקודמים הצהירו במפורש כי לא היו להם עילות פינוי כנגד הנתבעים.

7.         הנתבעים משלמים כסדרם את דמי השכירות בהוראת קבע בבנק, אלא שבעלי הקרקע בחרו שלא לדרשה וזאת החל מחודש אוגוסט 2011. התובעים לא שלחו לנתבעים הודעה או דרישה לתשלום דמי השכירות. עם קבלת כתב התביעה, מכוחו נודע לנתבעים מי הטוען לבעלות בדירה, נשלחו מיד מכתבים בהם שיקים לתשלום דמי השכירות.

8.         אם יקבע בית המשפט שמתקיימת עילת פינוי, מבקשים הנתבעים סעד מן הצדק, לפי סעיף 132(א) לחוק הגנת הדייר, בשל היותם אנשים מבוגרים, במצב כלכלי קשה, כאשר הנכס מהווה דירתם היחידה.

9.         הנתבעים סידי ויולזרי מוסיפים וטוענים כי לא יודעו בדבר קיומה של הבקשה להיתר ההריסה ובכך סוכלה זכותם להתנגד לה.